נקודה מהזוהר לפרשת נח

לגבי נח נהוג לצטט את הביטוי שנח היה "צדיק בפרווה". כלומר- שנח "דאג לעצמו" ולא לאחרים. באופן כללי לאמירה הזו יש ביסוס בזהר,

אולם יש בזוהר לפחות שתי דעות חולקות. בתחילה נראה את המקור לאמירה, המובאת כסתירה לדמותו של משה רבינו, שהתפלל על עם ישראל- "מכיוון שאמר לו הקב"ה (לנח) שיציל אותו בתיבה... כיוון שאמר לו שינצלו הוא ובניו, לא ביקש רחמים על העולם והם אבדו ובגלל זה נקראו מי המבול על שמו, מי נח". נח, בניגוד למשה, לא התפלל על בני העולם ולכן קראו את המבול על שמו! אולם בהמשך מביא הזוהר הקדוש דעות שחולקות על העניין- רבי יהודה סובר שבניגוד למשה רבינו, נח לא היה יכול להתפלל על העולם- "למרות שנח היה זכאי, לא היה ראוי שהקב"ה יחוס על העולם בזכותו. בא וראה, משה רבינו למרות שהיה זכאי, לא סמך על זכותו אלא על זכות אבות, אבל לנח לא היה על מי לסמוך... (ולכן הוא לא התפלל על דורו)". רבי יצחק אומר לרבי יהודה שבכל זאת היה על נח להתפלל על דורו ולנסות להקריב קרבן, אולם רבייהודה לא מקבל זאת ואומר- "גם אם היה נח מקריב קרבן, הרי בני דורו היו עדיין חוטאים ולא היה מתקבל קרבנו". כלומר- אצל משה, בזמן התפילה, החטא "נגמר", אולם אצל נח, גם אם הוא היה מתפלל, הרי החטאים המשיכו!... בהמשך מביא רבי יצחק שנח דווקא התרה בבני דורו וקיים בעצמו "ואתה כי הזהרת רשע... ואתה את נפשך הצלת, ומכאן כל מי שמתרה ברשע, הרי שהוא לפחות ניצל, גם אם לא קיבלו ממנו.

מלבד המחלוקת המעניינת לכשעצמה לגבי פעולותיו של נח... ניתן לראות בזוהר הזה נקודת מפתח לגבי "אמירות שמשתרשות" שלעיתים קרובות ישנן דעות נוספות והרחבות שלא תמיד אנחנו מכירים.